פסקי דין לדוגמה
"טביעות בבריכות שחייה"
מאת: דוד לבקוביץ
קומפלקס בריכות שחייה במרכז ספורט ונופש חדיש ב- "ליון שבצרפת"
עמדת מציל מוגבהת בכל בריכה
כללי
בעונת הרחצה החולפת, שטרם הסתיימה, אירעו בבריכות שחייה מספר טביעות שחלקם הסתיימו לצערנו במוות. שלושה מקרי מוות אירעו בבריכות ציבוריות ועוד שני מקרים בבריכות פרטיות. בחופי הרחצה טבעו עד כה 31 איש למוות לאחר שהשנה אופיינה בים סוער יחסית.
ב- 1/7/13 טבע למוות ב- גבר בן 42 באחד מקיבוצי הגליל העליון. המנוח עובד ברשות שדות התעופה מאשדוד, מת לעיני אשתו ובנו, שהיו אתו בבריכה, כחלק מטיול בר ובת מצווה של משפחות וילדי עובדי רשות שדות התעופה. צוות מד"א שהגיע למקום ביצע בו פעולות החייאה של למעלה מ-40 דקות אך נאלץ לקבוע את מותו. עוד שני צעירים טבעו למות בקיבוץ בדרום לאחר שנכנסו לבריכה בעת שהיא לא פעלה ולא היו בה שירותי הצלה. שלושה פעוטות טבעו בבריכות פרטיות.
למותר לציין כי אירעו טביעות נוספות, לא מעטות, שלמזלנו לא הסתיימו במוות, זאת לא מעט לזכות המצילים ואנשים ערניים.
עקב האמור לעיל בחרתי להציג בגיליון מהשבועי הנוכחי שני פסקי דין, מתוך רבים אחרים, האחד בתחום הפלילי והשני בתחום האזרחי (נזיקין), המייצגים לדעתי את תחום מקרי הטביעה בבריכות השחייה.
תביעה פלילית נ' מציל בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות
ת"פ 255/98 מתאריך 19.03.2000 בבית המשפט השלום ברמלה
בפני כב' השופט סגן הנשיא שמואל ברוך
המאשימה: מדינת ישראל
נ'
הנאשם: פלוני (מציל הבריכה)
קומפלקס בריכות שחייה במרכז ספורט ונופש חדיש ב- "ליון שבצרפת"
עמדת מציל מוגבהת בכל בריכה
פרטי המקרה מתוך פסק הדין
כנגד הנאשם, מציל הבריכה, הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, עבירה של גרם מוות ברשלנות.
על פי האמור בכתב האישום, שימש הנאשם ביום 4.7.97 כמציל בבריכת השחייה בישוב בית דגן. בתפקידו כמציל היה עליו לדאוג לשלומם וביטחונם של המתרחצים בבריכה.
מתחם הבריכה מחולק לשתי בריכות, בריכת שחיה ובריכה לפעוטות.
ביום המקרה בשעות אחר הצהריים, שהו בני משפחה בבריכה , ועמם בנם הפעוט בן הארבע. בשלב מסוים, יצא הפעוט מבריכת הפעוטות בה שהה, והלך אל בריכת השחייה, ללא ליווי מבוגר, וללא גלגל הצלה או מצופים. באותה עת, עמד הנאשם מחוץ לנקודת ההצלה, סמוך למים העמוקים בבריכת השחייה. הפעוט שלא ידע לשחות, הגיע אל שפת הבריכה, נכנס אליה וטבע.
הנאשם לא הבחין בכניסתו של הפעוט לבריכה ורק לאחר שהוזעק למקום על ידי נערה, ששהתה במים אותה עת, קפץ לבריכה הוציא אותו וניסה להחיותו. ניסיונות ההצלה לא צלחו והפעוט נפטר במקום.
פסק הדין
בית המשפט החליט לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום לאחר שהמאשימה לא הוכיחה ברמה הדרושה כי הנאשם התרשל בפעולותיו. המאשימה לא הוכיחה כי התקיים היסוד הנפשי הדרוש והוא שהנאשם לא היה מודע שמעשיו או מחדליו גרמו למותו של הפעוט כשאדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לכך. המאשימה אף לא הוכיחה ברמה הדרושה שהנאשם לא היה מודע לאפשרות גרימת מותו של הפעוט כשאדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לכך, וכן שאפשרות גרימת התוצאות לא היו בגדר הסיכון הסביר.
תביעת נזיקין בגין נזק גוף שנגרם מטביעה בבריכה
ת"א 3125/96 בבית המשפט השלום בעפולה בפני כב' השופטת סגנית הנשיא נ. מוניץ
התובע: נאור צרימי
נ'
הנתבעים: העירייה (נתבעת 1), שוכר ומפעיל הבריכה שהיה גם המציל (נתבע 2)
עמדת מציל מוגבהת ומאוישת במרכז ספורט ונופש חדיש ב- "ליון שבצרפת"
פרטי המקרה מתוך פסק הדין
ביום 12.7.1984, התובע בהיותו כבן 11, הלך בחברת בני משפחתו לבריכת שחייה שהייתה באותה עת הבריכה העירונית בעפולה.
התובע, אשר לא הוכשר לשחייה, נמצא על-ידי בן משפחתו, כשהוא שרוע על קרקעית הבריכה, באזור המים העמוקים. קרובו הזעיק את המציל אשר קפץ למים ומשה את התובע, כשהוא מחוסר הכרה. לאחר קבלת טיפול במקום, הועבר התובע לבית החולים.
לתובע נגרם נזק גוף.
התובע טען כי יש לחייב את הנתבעת 1 (להלן – העירייה), שהינה הבעלים של שטח הבריכה ומתקניה, ואת הנתבע 2, שהיה בזמן הרלוונטי לתביעה, שוכר ומפעיל של הבריכה על-פי הסכם בינו לבין העירייה, כאחראים לפצותו בגין נזק הגוף שנגרם לו.
פסק הדין
ביהמ"ש דחה את התביעה כנגד העירייה וכנגד שוכר ומפעיל הבריכה כולל לתפקודו כמציל. בין השאר קבע ביהמ"ש כי מציל אינו יכול למנוע באופן מוחלט כל נזק ואף לא את הנזק שאירע בפועל. הנזק שאירע בפועל צפוי מעצם טיבה של הרחצה בבריכה. לא ניתן להציב מציל על כל מתרחץ או להציב מספר רב של מצילים כך שיוכלו לראות בכל רגע נתון מה עושה כל אחד מן המתרחצים. יש לחפש את האיזון הראוי בין תפקידו כמציל לבין יכולתו האנושית המוגבלת וחוסר יכולתו למנוע באופן מוחלט כל נזק צפוי ולא צפוי.
לגבי העירייה, אשר חתמה חוזה עם הנתבע להפעלת הבריכה על-ידיו, קבע ביהמ"ש שהיא אינה יכולה ואיננה חייבת לפקח האם בכל זמן נתון אם המציל מבצע את המוטל עליו על-פי הצו ודי בכך שבחרה, במובן זה, להתקשר בחוזה ההפעלה עם מפעיל, שהינו גם מציל מוסמך ומיומן. די בכך שפיקחה על המפעיל שהעסיק מצילים מיומנים ומוסמכים. על-כן ומטעם זה לא חרגה העירייה מהתנהגות סבירה ולא הפרה חובה חקוקה.
על פסק דין זה הוגש ערעור לערכה משפטית גבוהה יותר של המחוזי אשר הפך את החלטת הערכאה הראשונה ולהלן פסק הדין.
ערעור על תביעת הנזיקין בגין נזק גוף שנגרם מטביעה
ע"א 1238/00 בבית המשפט המחוזי בעפולה בפני הרכב שופטים שכלל את כב' הנשיא – יהודה אברמוביץ – אב"ד, כב' ס. הנשיא – מנחם בן דוד וכב' השופט נסים ממן.
המערער: נאור צרימי
נ'
המשיבים: העירייה ו שוכר ומפעיל הבריכה שהיה גם המציל
עמדת מציל מוגבהת ומאוישת במרכז ספורט ונופש חדיש ב- "ליון שבצרפת"
תקציר פסק הדין
ביום 12.7.1984, ביקר המערער, יחד עם קרובי משפחתו, בבריכת השחייה "שמואל" שהייתה באותה עת הבריכה העירונית בעפולה. באותו בוקר פגש המערער את דודותיו ובנות דודותיו אשר ביקשו לרחוץ בבריכה והצטרף אליהן. יחד עמו היו בנות הדוד והדוד.
המערער לא ביקש את רשות הוריו ללכת לרחוץ בבריכה ועשה כן על דעת עצמו, ובלי ידיעתם. אין חולק כי באותה עת המערער לא הוכשר לשחייה. המערער וקרוביו התיישבו על הדשא שמסביב לבריכה ופנו איש איש לעיסוקיו.
כחמש עד עשר דקות לאחר הגעתם לבריכה, בעת שצלל להנאתו בבריכה באזור המים העמוקים, הבחין הדוד בגופה השרועה על קרקעית הבריכה ללא תזוזה. הוא הזעיק את המציל וכשחולץ הטובע הסתבר לדוד לדאבונו כי הטובע איננו אלא אחיינו, המערער. המציל הגיש למערער עזרה ראשונה וניסה להחיותו על ידי הנשמה עד שפונה משם לבית החולים עפולה כשהוא מחוסר הכרה. מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט קבע כי למערער נגרמה עקב הטביעה נכות בשיעור של 20% לצמיתות. בגין אירוע מצער זה הגיש המערער תביעת פיצויים נגד המשיבים – עיריית עפולה ומפעיל הבריכה.
בית משפט השלום דחה, בסופו של דבר, את התביעה נגד שני המשיבים. ועל כך הערעור שבפנינו.
פסק הדין
הערעור התקבל ונקבע כי המשיבים חייבים לפצות את המערער על נזקיו.
מסקנת ביהמ"ש כלפי העירייה היא כי היא חבה כלפי המערער בעוולה של הפרת חובה חקוקה, הן באופן אישי והן באחריות שילוחית כשולחתו של המפעיל שמונה על ידיה להפעיל את הבריכה, וזה בנוסף לחובתו של המפעיל בעוולת רשלנות ובעוולת הפרת חובה חקוקה.
