לגיונלה - רקע מדעי
חיידקי לגיונלה הינם קבוצת חיידקים בעלת כושר התרבות במערכות אספקת מים ובמים עומדים, ריכוז חיידקי הליגיונלה יכול להגיע לרמה מסוכנת במים חמים, פושרים ובמערכות אספקה של בניינים בכלל.
חיידקי הליגיונלה מסתפקים במינימום נוטריינטים והינם בעלי עמידות לתנאים משתנים, התורמים להצלחתם לשרוד בסביבה. החיידקים נמצאים במים ובקרקע באופן טבעי ועלולים להיכנס בריכוזים נמוכים למערכות טיפול ואספקת מים, שם הם יכולים להתבסס ולהתרבות (גם במערכות מים מסוחררות במבנים).
תשומת לב מיוחדת נדרשת במניעה ובקרה של לגיונלה במוסדות רפואה, מפני שחיידק זה מדבק בשאיפת אויר ע"י רסיסי מים (אירוסולים), אשר עלולים להכיל את החיידק ומהווים סיכון גבוה בעיקר לאוכלוסייה בעלת מערכת חיסון חלשה.
החיידק שורד בתנאי יובש וטמפרטורות נמוכות ומתרבה באופן מואץ יותר במערכות מים כאשר הטמפ' הינן 45° – 25°, תנאים אלו (של טמפרטורות גבוהות יחסית) מעודדים היווצרות ביופילם, הצטברות אבנית ומשקעים אורגניים, מים עומדים, חומרי מבנה מחוספסים/נקבוביים וכד' – תומכים בעקיפין בהתרבות מיקרואורגניזמים, כמו חיידקי הליגיונלה – המשיגים יתרון על חיידקים אחרים, ויכולים להגיע לרמות שעלולות לגרום לתחלואה.
שאיפת רססי מים ממקור מזוהם בחיידקי לגיונלה עלולה לגרום למחלת הלגיונלוזיס אשר לה שתי צורות התבטאות: מחלת הלגיונרים שהיא דלקת ריאות קשה או מחלה קלה דמוית שפעת (קדחת פונטיאק), 10% מהחולים יחוו את המחלה באופן קשה אשר יוביל למוות בטרם עת.
קבוצות הסיכון העיקריות באוכלוסייה העלולות לחלות בדלקת ריאות: מדוכאי חיסון, מבוגרים, מעשנים, חולים בדרכי הנשימה וקשישים. מחלות לב וגיל מתקדם לא רק שמגבירים את הסיכון לחלות במחלת הלגיונרים אלא גם את הסיכון למות ממנה. עם זאת, נרשמו גם מקרים של התפרצות המחלה בקרב אוכלוסייה שלא בקבוצות הסיכון.
מקום דיגום המים תלוי באופן ישיר באזור המים בו חושדים כי עלולים להצטבר חיידקים, יש להפעיל שיקול דעת בבחירת מקום הדיגום ולהתחשב במטרות הבדיקה. לחיידק הליגיונלה יתרון ביכולת ההתרבות שלו על חיידקים אחרים.
על פי ארגון הבריאות העולמי, אנשים אשר מאובחנים מיד לאחר ההדבקה ומטופלים עם האנטיביוטיקה הנכונה בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד, שיעור התמותה עשוי להיות 40%-80% עבור אנשים מדוכאי חיסון שאינם מקבלים טיפול, ושיעור תמותה מעט נמוך יותר עבור אנשים בעלי מערכת חיסון תקינה ושעברו טיפול מתאים 5%-30%.
https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/legionellosis
ידוע שרק אחוז קטן מהמקרים של מחלת הלגיונרים מזוהים. במקרים מסוימים, גם כאשר המחלה מאובחנת, זה מאוחר מדי. כך למשל, על פי דיווחי החדשות של אוגוסט 2009, אישה בריטית בת 46, שנדבקה במחלת הלגיונרים, אובחנה לראשונה כחולה בשפעת החזירים (H1N1), ולפיכך הוחזרה על ידי צוות אמבולנס לביתה ללא צורך באשפוז. צוות האמבולנס נקרא יומיים לאחר מכן, אך שוב סירב לקחת אותה לבית החולים. בסופו של דבר היא הגיעה לבית החולים באותו יום, אבל מתה כעבור ארבעה ימים.
ד"ר פול אדלשטיין, חוקר מחלת הלגיונרים, מעריך כי למעלה מ -100,000 מקרים של מחלת הלגיונרים מתרחשים כל שנה בארה"ב, בין 20 – 80 חולים למיליון איש באוכלוסייה, במדינות מפותחות.
מספר המקרים של התפרצות המחלה הולך ועולה משנה לשנה וההסבר לכך הוא ככל הנראה עליה במודעות למחלה בקרב צוותים רפואיים:
מקומות המצאות והתרבות פוטנציאליים של החיידק, כל מערכת עם מים עומדים או מסוחררים, כגון:
- מערכות מים קרים וחמים בטווח 45°-25°.
- מקומות עם מים עומדים, בהם עלולים להתפתח רובד ביוגני (ביופילם), משקעים ולכלוך, אשר תומכים בצמיחה של חיידקים הטרוטרופיים.
- חלקי מערכות שאינם בשימוש רציף ויש בהם זרימת מים איטית או מים עומדים מסנני רשת, דסקיות, גומיות וסיבי איטום במערכת האינסטלציה משקעים, חלודה ואבנית בצינורות, מקלחות וברזים.
דיגום לגיונלה מתבצע בתרחישים הבאים:
- דיגום שגרתי – נועד לייצג באופן תקופתי את מצב מערכת המים והאביזרים.
- דיגום מורחב (חוזר) – מתבצע כאשר ישנן תוצאות גבוהות של ספירה כללית החוזרות על עצמן (מעל 10,000 cfu/ml) בעקבות ממצאי לגיונלה חריגים בדיגום השגרתי, או לאחר ביצוע פעולות מתקנות.
- דיגום במסגרת חקירה סביבתית – דיגום כחלק מחקירה אפידמיולוגית בעקבות תחלואה.
במדינות ה- OECD נהוג לחקור מקרי התפרצות של מחלת הליגיונלה ולזהות את המקור, ידוע הוא שמחצית מן המקרים כלל לא מזוהים כליגיולנה ובאותם מקרים שבהם זוהתה התפרצות המחלה רק בחצי מן המקרים מזהים את המקור לה.
