בריכה טיפולית והידרותרפיה – בקצה המזלג

בריכה טיפולית  והידרותרפיה – בקצה המזלג

מאת: דוד לבקוביץ

מבוא

מאמר זה מקורו מסקר שבוצע על ידינו לעבור המוסד לביטוח לאומי, אשר באמצעות הקרן לפיתוח שירותים לנכים, רואה  בבריכות הטיפוליות ובטיפולים הניתנים באמצעותם,  כלי לשיקומם של אנשים עם מוגבלות.  הקרן הייתה שותפה כבר  משנת 1990  במימון הקמת ושיפוץ של 26 בריכות, המהווים כ- 23% מכלל הבריכות הטיפוליות בישראל. כמו כן 3 בריכות חדשות נמצאות בהקמה וקיימות מספר בקשות נוספות הנמצאות בשלב של בדיקה.

בריכה טיפולית בבית איל באשדות יעקב מאוחד. בית איל הוקם לזכרו של סגן איל שמעוני ז"ל שנפל במלחמת לבנון 18/9/1997. ייעודו של בית איל  הוא שילוב של אנשים עם מוגבלות מכל הגילאים עם כל גווני הקהילה,  בתחומי תרבות, חינוך, בריאות וספורט.

הגדרה סטטוטורית של   בריכה טיפולית

עפ"י התקנות^[1] בריכה טיפולית מוגדרת כבריכת שחייה מיוחדת, שבה נערך טיפול במים (Hydrotherapy) לאנשים עם מוגבלות באמצעות הפעלה גופנית במים  לשם: "השגת מטרות טיפול משקמות" (Rehabilitation) לשיפור, תפקוד מוטורי, פסיכו-מוטורי ופסיכו-חברתי  לאדם עם מוגבלות לצמיתות, ו/או "משמרות"  Maintenance)) לשיפור תפקוד מוטורי, פסיכומוטורי ופסיכו–חברתי לאדם עם מוגבלות, ו/או מקדמות בריאות Therapy health promotion)) לשימור, שיפור וקידום פעילות, תנועתיות וכושר גופני, לאדם עם מוגבלות.

מההגדרה עולה  כי למעשה כמעט כל סוג של בריכה יכולה  להוות בריכה טיפולית ולמעשה  אין לה כל מגבלה  או אפיונים מיוחדים כל עוד היא מאפשרת למלא את ייעודה המקצועי כמפורט בהגדרה הנ"ל.  עם זאת מתוצאות הסקר עולה כי שמדברים על "בריכה טיפולית סטנדרטית" מדובר בעיקר בבריכה המיועדת למתן טיפול הידרותרפי לנכויות פיזיות קשות לשיפור התפקוד הנוירו-מוסקולארי-שילדי, המאופיינת במרחב גדול יחסית של שטח מים (כ- 10 מ"ר למטפל ומטופל), עומקים כפי שיפורטו בהמשך  המותאמים לגיל המטופלים ולנוחות המטפלים במים, וטמפרטורת מים גבוהה יחסית (כ-  34 מעלות צלסיוס), המותאמים לסוגי השיטות הטיפוליות שהתפתחו.

מעט סטטיסטיקה

• מקובל להניח כי כ- 10% מסך כל האוכלוסייה הכללית סובלת ממוגבלות כלשהי המפריעה בתפקודן ברמות שונות. היקף מקבלי קצבאות בישראל, נכון להיום, עומד על כ- 216,000 בוגרים (מגיל 18 ועד גיל הפנסיה) המקבלים קצבת נכות כללית, כ- 44,000 איש המקבלים קצבת נפגעי עבודה, כ- 32,000 ילדים (עד גיל 18) המקבלים קצבת ילד נכה, כ- 150,000 המקבלים קצבת סיעוד וכ- 800,000 מקבלי קצבת זקנה ושאירים. בנוסף,  ניתן לציין שקיימת קבוצה גדולה של אנשים עם מוגבלות המוכרים ע"י המוסד לביטוח לאומי אולם טרם הגיעו לסף המאפשר קבלת קצבה,  נכי משרד הביטחון ועוד.
• אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות זוכה לקבל קשת רחבה של טיפולים שונים באמצעות  גורמים שונים ובראשם קופות החולים, הן על בסיס סל הבריאות והן  בביטוחים משלימים, וכמו כן בתקצוב של גופים ממלכתיים וציבוריים, כגון משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך, משרד הבריאות,  משרד הביטחון, חברות הביטוח לנפגעי תאונות דרכים ועוד. חלק מהטיפולים הללו ניתנים בבריכות טיפוליות,  שבעשור האחרון השימוש בהן התרחב מאד.
• בישראל  פועלות למעלה מ- 112 בריכות טיפוליות באפיונים שונים הנקבעים בעיקר מהצרכים של אוכלוסיית המטופלים ואופי הטיפולים והפעילות הניתנים בהם.
• סיווג הבריכות מבחינת "בעלות" מצביע על כך ש- 55 בריכות (כ- 50%) הן בבעלות פרטית, 44 בריכות בבעלות ציבורית (כ- 39%) ו- 13 בריכות בבעלות ממשלתית (כ- 12%).   ריבוי הגורמים הפרטיים המפעילים בריכות טיפוליות יכולה אולי להצביע על התפתחות התחום מהבחינה של הכדאיות הכלכלית. 14 בריכות מתוך 55 הבריכות שבבעלות פרטית הן בדיור מוגן לקשישים.  מתוך 13 הבריכות שבבעלות ממשלתית ניתן לציין כי 9 מהן מופעלות בבתי החולים כחלק ממחלקות השיקום.
• הפריסה הגיאוגרפית של הבריכות[2] מצביעה על כך שישנם אזורים "רוויים" בבריכות טיפוליות יותר ואזורים "רוויים" פחות. רב הבריכות מרוכזות  באזור ת"א והמרכז (52 בריכות כ- 46%) ויש לציין את ריבוי הבריכות בעיר בני ברק בהיקף של  6 בריכות , אזור ירושלים משופע ב- 23 בריכות (כ -21%) אזור הצפון  17 בריכות (כ- 15%) כשקיים ריכוז גבוה יחסית באזור טבריה, אזור הדרום 12  בריכות, אזור חיפה 7 בריכות ואזור הערבה ואילת בריכה אחת בלבד.
• 

פעילות במים כמדיום סביבה טיפולית

שחייה נחשבה מאז ומתמיד לאחד מענפי הפעילות הגופנית המועילים ביותר לאדם מבחינה בריאותית. השימוש במים למטרות בריאותיות הוזכר כבר בערך בשנת 2400 לפני הספירה (Beamon & Falkenback, 2004). כמו כן, טיפולים בריאותיים באמצעות מים חמים וקרים צוינו בכתביו של היפוקרטס שחי בין השנים 375 – 450 לפנה"ס 2002), (Bender, Balint & Balint, והיו מקובלים מאוד במסגרת השימוש הנפוץ במרחצאות ביון וברומי בעת העתיקה. בתקופת הרנסנאס חזר השימוש במרחצאות לבריאות באירופה ובשנת 1697 הוכנס השימוש במילה הידרותרפיה לספרות המדעית על ידי סיר ג'ון פלויר, אשר תיאר את ההשפעות חיוביות והשליליות של שימוש במים חמים וקרים (De Vierville, 1997; Giedon, 1948; Yegul, 1992).

תרומת הפעילות הגופנית במים לאדם, עולה לעין שיעור כשעוסקים בשיקום תפקודים שנפגעו. התכונות הייחודיות של המים ( (Becker, 1997 מאפשרות לשלב את התכונות החיוביות של סביבת המים בשילוב עם פעילות גופנית כדי להביא אפקטים אימוניים לשרירים, לרקמות הרכות, למערכת הנשימה ולתפקודי מערכות פנימיות כמו הלב והכליות).

בריכה טיפולית מרכז ספורט טיפולי  של עיריית  חולון

התפתחות ההידרותרפיה

במאות ה- 18, וה- 19 פרח השימוש בהידרותרפיה באירופה, בעיקר במסגרת התפתחות האורתופדיה והטיפול במחלות ריאומטיות, ואילו בראשית המאה העשרים כבר נכתבו הספרים הראשונים שמתעדים את השימוש המודרני בהידרותרפיה.

גם בארצות אחרות חלה במהלך שני העשורים האחרונים פריחה בתחום ההידרותרפיה, ואף החלו לחקור את האפקטיביות של הפעילות השיקומית בגישות המותאמות לביסוס ידע עובדתי ברפואה. העיסוק בהידרותרפיה והמחקר בתחום זה גברו במיוחד בעשור האחרון וארגונים בינלאומיים שונים כגון איגוד ההליוויק העולמי והאיגוד לטיפול במים ולשיקום

(Aquatic Therapy & Rehabilitation Institute), שמקיימים סדנאות, קורסים והשתלמויות לאנשי מקצוע מתחום מקצועות הבריאות ולאחרים.

בישראל,  תחום ההידרותרפיה  החל להתפתח בראשית שנות ה- 90  בבריכות טיפוליות בבתי חולים (רמב"ם, תל השומר, בית לוינשטיין, אסף הרופא, סורוקה ואלי"ן) כאשר טיפולי ההידרותרפיה ניתנו אז ע"י פיסיותרפיסטים בלבד. בתוך שנים מועטות התחום נהיה אטרקטיבי  ומבוקש ע"י מטופלים רבים,  במיוחד במסגרת סל הטיפולים של חוק הבריאות והטיפולים המשלימים של קופות החולים.

בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 20 התפתחו  מספר טכניקות טיפוליות ייחודיות העושות שימוש במים לבעלי פגיעה במערכת הנוירומוסקולרית. כמו כן התפרסמו לראשונה מאמרים בזכות הטיפול במים באוכלוסייה זו ובאוכלוסייה פסיכיאטרית:

(Fletcher, 1939 ;Lowan, 1937; Smith, 1935; Wright, 1940) בהמשך התפתחו מספר גישות טיפוליות ייחודיות.

רגולציה בתחום ההידרותרפיה

חוק המסדיר את עיסוק ההידרותרפיה בישראל טרם חוקק  וקיימת חשיבות לכך לאור העובדה שמדובר בטיפולים בבני אדם לעיתים על ידי "הידרותרפיסטים"  שאינם ממקצועות הבריאות ו/או שהכשרתם מוגבלת,  ושככלל כמעט ואינם מפוקחים, כך  למעשה לא ידוע מי מוסמך להעניק להם הכשרה, מהי תוכנית לימודים המתאימה, איך עליהם להיות מפוקחים ועל ידי מי.

נכון להיום עמדת משרד הבריאות היא שהידרותרפיה איננה עיסוק בפיזיותרפיה כך שטיפולי הידרותרפיה יכולים להינתן ע"י מטפל שאיננו פיזיותרפיסט. יחד עם זאת הדרישה לגבי טיפולי פיזיותרפיה הניתנים במסגרת הטיפולים המוגדרים בסל שירותי הבריאות היא שהם יינתנו ע"י  פיזיותרפיסטים בעלי תעודות מקצוע מטעם משרד הבריאות. על טיפולים אלה מתבצעים  בקרה ופיקוח  באמצעות היחידה לפיזיותרפיה במשרד הבריאות.

בריכה טיפולית בי"ס אורנים

[1] תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 2) (חלק  כ"א – בריכות שחייה), התשס"ח 2008)

[2] פריסה  גיאוגרפית של בריכות טיפוליות  ראה בחלק ג'  נספחים פרק 1